לוינגר ואח' נ' פז חב' נפט בע"מ

פסק דין

1.זוהי תביעה כספית לפיצוי בעבור נזקי רכוש שנגרמו לרכב השייך לתובעים, בעקבות נזק שנגרם לרכב כתוצאה מכך שהוכנס לרכב דלק בתחנת דלק השייכת לנתבעת, כאשר בדלק היה סוג של חומצה שגרם לנזקים בלתי הפיכים למנוע הרכב או לחלקים אחרים ברכב.

2.למעשה, הנתבעת מודה בעובדה כי אכן הדלק שהוכנס לרכב בתחנת הדלק בר כוכבא בירושלים היה לא תקין. הודעה שכזו נמסרה מפי ב"כ הנתבעת במהלך הדיון, וכן במסגרת הסיכומים שהוגשו לביהמ"ש. (ראה סעיף 8 לסיכומי הנתבעת).

3.השאלות העיקריות שנותרו במחלוקת הן הקשר הסיבתי בין מילוי הדלק הפגום לבין הנזקים הנטענים על ידי התובעים, כן במידה ויוכח אותו קשר סיבתי, שיעור הנזק שנגרם לתובעים.

4.כדי להוכיח את הקשר הסיבתי, הגיש התובע חוות דעת של ד"ר יוספה בן אשר, אשר בדקה את הדלק. היא הגישה דו"ח לבית המשפט בדבר תוצאות הבדיקה וממנה עולה כי אכן הדלק היה בלתי תקין, הוא הכיל בתוכו חומצה של אתיל – אצטט בכמות העולה על המותר. כמו כן נעשתה בדיקה נוספת שהראתה שהדלק הוא בלתי תקין. המומחית נחקרה בבית המשפט, היא אישרה את שתי תעודות הבדיקה, הסבירה כי יש לה תואר שלישי בכימיה, והיא בעלת ניסיון בתחום הדלק משנת 1981. החומר שנמצא אינו אמור להיות בדלק.

5.התובע גם הגיש חוות דעת של מהנדס רכב בשם דוד נמרי. מעדותו עלה כי הוא ערך מחקר והשקיע זמן רב בחוות הדעת. במהלך עדותו הסתבר כי הייתה בידו חוות דעת קודמת או גרסה נוספת, אולם לא היו הבדלים מהותיים בין הגרסאות. לא ראיתי מקום לפסול את חוות הדעת מטעם זה. הרכב נבדק על ידו בנסיעה ביום 14.9.08 והוא הבחין כי הרכב אינו נוסע באופן ראוי, יש בו רעידות, והתקלה לא נפתרה למרות ניסיונות של המוסך המרכזי לעשות כן. יוער, כי מדובר ברכב חדש, מסוג מרצדס שמחירו מעל 1,000,000 ₪. התקלות החלו סמוך לאחר אותו תדלוק, לא נמצאה סיבה אחרת לתקלות. המהנדס דוד נמרי קבע בחוות דעתו כי התקלות נובעות מכך שהדלק נמהל בפסולת כימית. לפי דעתו המקצועית, סוג זה של חומר כאשר הוא בא במגע עם חלקי מתכת כדוגמת חלקי המנוע, הוא גורם להם לנזק. המהנדס גם סמך על מאמר שנכתב על ידי מנכ"ל מעבדת שמנים שקובע באותו מאמר כי דלק לא תקני יביא לפגיעה ולתקלות של ממש במנוע. בסוף חוות הדעת, המליץ המהנדס כי לאור אופי התקלות והעובדה שהמוסך המרכזי של מרצדס לא הצליח לתקן את התקלות, היה מקום להחליף את הרכב.

6.עד נוסף מטעם התובע היה מר גדעון אפיק שהוא מנהל המוסך המרכזי. מעדותו עלה כי הוא אדם רב ניסיון בתחום הרכב, ותיקון כלי רכב, ותקלות מסוגים שונים. מעדותו עלה כי דלק מהול גורם לסוגי תקלות שונים ופוגע באיכות הנסיעה ובאמינות הרכב. לדבריו, נעשו מספר ניסיונות לתקן את הרכב, אולם הרכב לא חזר לקדמותו, ונסע באופן בלתי תקין. לדבריו, לא רק חלקי מתכת עלולים להיפגע מדלק מהול, אלא גם חלקים מגומי.

7.יוער, כי לאחר שני ניסיונות תיקון, התקיימה פגישה במוסך המרכזי אליה הגיע גם השמאי אורי נויימן מטעם הנתבעת. הפגישה התקיימה ביום 22.9.08 לאחר ניסיונות התיקון של הרכב שלא צלחו. מר נויימן ערך חוות דעת. למעשה מעדותו עלה כי התקלה לא אותרה. באותו מפגש המליץ מר נויימן להחליף את הפלגים ברכב.

8.מר אפיק העיד כי לתקלות שהיו ברכב לא היה כל קשר לפלגים, והם מיועדים לשימוש לנסיעה של 90,000 קילומטר. מר אפיק העיד כי התקלות נבעו מבעיות של אטימות של רכיבים פנימיים במנוע. כאשר הפלגים לא תקינים, בבדיקת המחשב נרשמת תקלה הנוגעת לפלגים.

9.מכלל הראיות ועדויות המומחים עלה כי התקלות החלו לאחר מילוי הדלק הבלתי תקין. החומר שהיה בדלק גורם לפגיעה במתכות ובחלקים פנימיים במנוע. לא נמצאה כל תקלה אחרת ברכב שגרמה לרעידות ולכך שהרכב נסע בצורה בלתי תקינה. מדובר היה ברכב אמין ויוקרתי, חדש לחלוטין, שנרכש כשנה לפני שהחלו אותן תקלות, לפיכך יש לקבוע כי הוכח הקשר הסיבתי בין מילוי אותו דלק מהול ובלתי תקין לבין התקלות שנגרמו.

10.מדובר כאמור ברכב יקר, ואמין. זכותו של אדם להנות מרכב תקין, בפרט כאשר הוא חדש. אין כל סיבה לקבוע שלא הייתה זכות לתובעים במצב שכזה שלא להחליף את הרכב הפגום לרכב חדש. התובעים עשו ככל שניתן היה לעשות במטרה לתקן את התקלות, אולם הדבר לא צלח. אין זה משנה אם התובעים הזמינו רכב חדש לפני אותה פגישה במוסך שנזכרה לעיל. כאמור, הפתרון של החלפת פלגים, היה בלתי סביר, וגם השמאי נויימן אמר כי מדובר היה בניסוי בלבד, מבלי לדעת אם זה הפתרון הנכון. שאר המומחים שהעידו, שללו נחרצות את דעתו של מר נויימן כי החלפת הפלגים תפתור את התקלות. מקובלת עלי עדותו של מנהל המוסך הנתמכת בחוות דעתו של המהנדס נמרי כי החלפת הפלגים לא הייתה מועילה. לפיכך, בצדק הזמינו התובעים רכב חדש. הנתבעת טוענת כי התובעים פעלו שלא בתום לב כאשר הזמינו את הרכב, קודם לסיום כל הבדיקות. דעתי לעניין זה שונה, שכן הוכח כי היה זה סביר להזמין רכב חדש כאמור לעיל, אין זה משנה כלל באיזה נקודת זמן עשו כן, מה עוד ששילמו עבור הרכב החדש לאחר אותו מפגש.

11.לאור כל האמור, יש לבחון את הנזקים שנגרמו לתובעים בעקבות העובדה שהזמינו רכב חדש, כאשר ממחירו נוכה ערך הרכב שנפגע.

12.בין הצדדים התעוררה מחלוקת בשאלה האם ערך הרכב שנוכה, הוא הערך הריאלי או שמא הפסידו התובעים סכום כסף מאחר והרכב היה לקוי.

13.התובעים הגישו את הצעת המחיר לפיה רכשו את הרכב החדש. על פי הצעת מחיר זו, מחירו של הרכב החדש היה 1,015,803 ₪, ואילו מחיר הרכב הישן שהובא בחשבון היה 722,803 ₪ . לפיכך, היה על התובעים להוסיף עבור הרכב החדש סכום של 293,000 ₪.

14.שיטת הפיצוי הנהוגה בארץ בנויה על עיקרון השבת המצב לקדמותו. לפיכך, יש לבחון את נזקי התובעים על פי כלל זה. טענות אחרות שהעלו התובעים אינן מקובלות עלי.

15.התובעים העלו טענה כי בפועל זוכו בסכום נמוך יותר עבור הרכב הפגום, אולם טענה זו לא הוכחה ונשארה תלויה באוויר. לפיכך, אצא מנקודת ההנחה כי המחיר ששולם לתובעים עבור הרכב הפגום הוא זה המופיע בהצעת המחיר שהוגשה על ידם.

16.שני הצדדים הגישו חוות דעת של שמאים לעניין ערך הרכב הפגום, על פי מחיר השוק או מחיר מחירון, היינו ללא הפגיעה. אין חולק כי שני השמאים סומכים על מחירון הרכב של השמאי לוי יצחק. על פי מחירון זה, נכון למועד הוצאת הזמנת הרכב החדש היה ערך הרכב הישן, 777,000 ₪. הנתבעת טוענת כי היה מקום לנכות 7% מהמחיר עקב העובדה שהרכב עבר כמות מוגברת של קילומטרים וזאת על פי ההנחיות שבמחירון הרכב המקובלות על שני השמאים שהעידו. יחד עם זאת, אינני סבור כי במצב שנוצר שאילץ את התובעים להחליף את הרכב, ראוי להפחית ממחיר הרכב סכום זה, שהרי החלפת הרכב במועד בו בוצעה נכפתה למעשה על התובעים. במצב זה של דברים, ולאור העובדה כי בפעמים קודמות החליפו התובעים את הרכב לאחר מס' שנים, ניתן היה להניח כי גם רכב זה היה מוחזק על ידם מס' שנים ולא היה מוחלף תוך זמן קצר יחסית אלמלא התקלה. לפיכך, אינני רואה מקום להטיל על כתפי התובעים את הפחתת המחיר עקב מכירת רכב כעבור זמן קצר עם קילומטראז' יחסית גבוה. אין מחלוקת בין הצדדים כי הרכב שהוחלף היה מדגם "לונג" דבר שעל פי מחירון הרכב מוסיף לערכו 3%. כמו כן, אין מחלוקת בין השמאים כי המחירון מתייחס לרכב שרישומו באפריל 2008, ואילו הרכב הנדון נרשם ביוני 2007, יש על כן לבצע הפחתה של 0.5% בכל חודש שימוש. ראוי להפחית זאת, שכן הפחתה שכזו הייתה נעשית בכל מקרה ללא קשר למועד מכירת הרכב. לפיכך, לאחר הוספת 3% כאמור לעיל וניכוי 4% כאמור לעיל, שווי הרכב בעת מכירתו לחברה היה 768,000 ₪. מאחר והרכב חושב על פי מחיר של 722,000 ₪, זכאים התובעים לפיצוי של 46,000 ₪.

17.התובעים טענו כי ברכב היו תוספות מיוחדות בשווי 63,000 ₪, והיה מקום להוסיף תוספות אלה לערכו של הרכב. לפיכך, הם טוענים, כי הם זכאים לפיצוי עבור כך מהנתבעת. השמאי גיא יוסיפון מטעם התובעים הגיש תוספת לחוות דעתו לעניין טענה זו. בחוות הדעת מיום 9.2.11, הוא קובע כי מדובר במס' חלקים לא אינטגרליים הכוללים וילונות ודלתות אחוריות, מערכת רליס אנד גו, חישוקי גלגלים 18 אינצ', גימור עץ, מערכת שמע הרמן קרדון, גג שמש פנורמי, מצלמה אחורית, מערכת ג'י.פי.אס. הגה עץ ועור, איתורן. השמאי קבע כי הוא מחשב את ערך התוספות לאחר הפחתה יחסית לשנת היצור של הרכב. יחד עם זאת, לא ראיתי בחוות הדעת פירוט לגבי כל תוספת ותוספת בנפרד, או כיצד חושבו המחירים. התובע נחקר בבית המשפט אם עמד בעת ביצוע החלפת הרכב על התוספות או מסר זאת לרואה חשבון מטעמו שביצע עבורו את עסקת החלפת הרכב. התובע אמר שהוא מתאר לעצמו שהדברים נלקחו בחשבון, אולם הוא לא ידע בוודאות את הדברים. רואה החשבון לא הובא להעיד, כמו כן לא הובא להעיד איש מטעם חברת מרצדס באשר לשאלה כיצד חושב מחיר הרכב הישן. השמאי מטעם הנתבעת שהגיש חוות דעת באשר למחיר הרכב, לא התייחס לעניין זה, ולא הגיש חוות דעת נגדית.

18.בנסיבות אלה, אינני סבור כי התובע הוכיח שהאביזרים המדוברים היו מותקנים ברכב, אם הם חלק אינטגרלי מהרכב, או ניקנו על ידו באופן מיוחד, הוא לא הציג חשבוניות בדבר אותם אביזרים, ועל כן אינני רואה מקום לקבל דרישה זו של התובע.

19.הצדדים ניהלו ביניהם משא ומתן וזאת לאחר שהתובעים פנו בתלונות לנתבעת בדבר הנזקים שנגרמו לרכב. במהלך אותו משא ומתן, הנתבעת שילמה לתובעים סכומי כסף שונים, זאת ככל הנראה במטרה לסלק את התביעה או טענות התובע. אין מחלוקת כי התובעים קיבלו מהנתבעת סכום של 91,371 ₪ כאשר הסכום כלל סך של 53,271 ₪ עבור עלות התיקונים במוסך המרכזי, סכום של 36,000 ₪ עבור ירידת הערך של הרכב (באותו מועד לא היה ידוע לנתבעת שהתובע החליף את הרכב), וסכום נוסף של 2,000 ₪ עבור עגמת הנפש.